אדריכלות, אושר ומה שביניהם

כבר הרבה זמן, בעצם מאז שנפלה בידי ההחלטה לפתוח סטודיו לאמנות ועיצוב משלי, לא כתבתי כלום בבלוג. אני מניחה שאם קראתם את הפוסט הקודם אתם יכולים להבין למה החלטתי שאולי לא כ"כ כדאי לי להמשיך לכתוב בו. כי לכו תדעו..

והנה נפלה עלי המוזה ואני כותבת לכם שוב. :)

ובכן! הסטודיו מתחיל לרקום עור וגידים, אתם פשוט לא יודעים על זה.
ידידי אושר פרנק. ישב איתי לאכול צהריים ושאלתי אותו מתוך סקרנות, והיותו אדריכל לעתיד מה כדאי לי לשנות באזור העבודה שלי בבית? אושר מיד החל מיד לבחון את כל אזור העבודה שלי ולשרטט על דף A4 במרץ, את המקום. המשכנו לדבר, ולחשוב והתלוננתי על כמה שגוגי שלי מסכן שאין לו חלק מסודר וריק בבית מהעבודות שלי, סקיצות, בדים, דבק נצנצים, חוטים, בגדים וכובעים גמורים בכל מקום. ואין רצפה בשום מקום. הוא כבול לחדר השינה המקלחת והמטבח.

אולי אני פשוט אשב לי ברחוב כמו הבחור הזה כאן

או הבחור הזה: 

דומים לא? ^_^

בכל מקרה אני סוטה מהעיקר, שאלתי שאלה באוויר, כי אושר יודע כמה אני רוצה לפתוח סטודיו, ואמרתי "אולי אבנה את הסטודיו שלי כאן?" והצבעתי על חדר העבודה שלי. "אולי, ואני אתכנן"

כן!!!!!!!!!!!!
עכשיו הוא עובד על להכין סקיצה 'אמיתית' וכשזה יעשה אני אחלוק איתכם אותה :D

לבלוג שבוע טוב :)

(נא לקרוא פוסט זה ממש ממש מהר ובקול גבוה של הצ'יפמאנקס, אתם תבינו למה בסופו)

הקדמה:  איזה שבוע...

נהדר חליתי והחלמתי משפעת 39 מעלות חום, התנגשתי בקיר, עברתי ועדת קבלה ועומדת לפתוח את החנות הגשמית הראשונה שלי בשישי באמאמא של מרכז ת"א!

פ:         'נו אז איך ההרגשה להיות מוצלחת?'

אני:       'מה?' איך ידעת על זה? קראת את הבלוג שלי או משו?'

פ:         'לא, למה? על מה את מדברת?'

אני:       'אה!'  (הא?)

פ:         'תתחדשי על החנות! מזל טוב!'

אני:       'תודה רבה! J *HUG* רבה רבה!'

חיחי בטח שהוא לא קרא את הבלוג שלי, עוד לא פרסמתי אותו אפילו. ^_^ לא היה לי את האומץ עדיין. הוא כן ברשת, רובץ לו. אבל למעט מ-2 אנשים ובלוגספוט אחד, עוד לא ממש יודעים על קיומו. ובינתיים טוב לי עם זה. אני תוהה אם אני באמת רוצה שכל העולם ואחותו יכירו אותי? ויש גם פסיכופטים בעולם.. read more  תמיד חשבתי שבלוגים, ראוי שיהיו אנונימיים, אחרת הרבה יותר קשה לבן אדם להגיד בדיוק מה הוא חשב באותו רגע ורצה פשוט לצעוק אל העולם שלא מכיר אותו לא?

יש לי בקשה מאלו שקוראים עכשיו/יקראו את הבלוג הזה (ואני שיא הרצינית איתכם עכשיו):

-_-_-_-_-_-_-

אם אתה פסיכופט אנא הפסק לקרוא כאן! בפקודה, במחילה, מכבודך, במטוטה, בבטטה איך שזה לא יהיה, עדיף שלא תמשיך לקרוא.

הכוונה לנשים, גברים ומה שביניהם כאחד.

-----------------------------------------------------------

עכשיו אחרי שווידאנו שאתם לא סטוקרים, נושים או אמני פיתוי וכו' אפשר להמשיך

אם כן, אההם אההם..

היה שבוע נהדר!

חליתי והחלמתי משפעת 39 מעלות חום, התנגשתי בקיר, עברתי וועדת קבלה ועומדת לפתוח את החנות הגשמית הראשונה שלי בשישי באיממאמא של מרכז ת"א!

וזהו. ווהו!  ^_^

שלכם באהבה

לילוש

נ.ב.

ואני בהייפ מכוס קולה.

קולה- איז -שיט.

אל תשתו אחרת לא תישנו בלילה, ואז תלכו ותכתבו שטויות כמוני באמצע הלילה.

Not so new – new year’s resolution

יש לי החלטה, די ישנה שאפשר לומר שהיא חדשה כי היא כוללת הרבה מרכיבים חדשים,

וזו ההחלטה להצליח- להיות מוצלחת. לא משנה כל כך מה אעשה, החלטתי. העיקר שאצליח בזה.

זה יצא ממני עוד לפני יותר משנה, בזמן לימודי התדמיתנות., ניסיתי לקחת ריטלין כדי לעזור לעצמי ללמוד.

זה לא עבד טוב בשבילי. 

אבל זה כן לימד אותי משהו על עצמי, אני עובדת בצורה שונה, מסועפת, בגלל זה אני קצת טובה בכל דבר, אבל לא מצויינת בשום דבר.

אז החלטתי להתמקצע. תפרתי כל כך הרבה, כמו שלא תפרתי בחיים. פשוט הבנתי שאנשים 'רגילים' נהיים טובים במה שהם טובים כי הם מרוכזים בדבר אחד.

יום אחד עזרתי לאיזו בחורה מאתר אגורה לסדר את הבית והיא נתנה לי מכונת תפירה וכמה פרטי לבוש מתנה. כשהעלתי את הארגזים הביתה מצאתי את הכובע הזה:

(תמונה)

והתאהבתי. אמרתי שאני חייבת ללמוד איך להכין כובע כזה! וכובעים בכלל :)

התפתחתי,

למדתי דיי מהר להכין כובעים יפים מסוגים שונים

אבל רציתי משהו יחודי, משל עצמי וחסר פרופורציות. תמיד הייתי קטנה ומה יותר טוב מלהכין מיני כובעים. כל כך מתוק ^_^

ואחרי חצי שנה  אני סוף סוף יכולה להיות גאה בעצמי

יצרתי משהו חדש, שמבטא אותי, שגורם לאנשים לחייך.

וזו היתה ההחלטה החדשה שלי לשנה החדשה.

להצליח.

מה אתם אומרים? הצלחתי? 

אוהבת 

לילוש

לילוש בונה סטודיו

זה הפוסט הראשון מסדרה שבה אני אספר על איך יפעת ואני בונות את הסטודיו שלנו.

הסיפור התחיל כך: רציתי מקום עבודה שיהיה נפרד מהבית, שאוכל לבוא אליו בבוקר, אעבוד שם, אעביר סדנאות וגם שיהיה למקום תצוגה לכל הדברים המגניבים שלי. שיתפתי ברעיון הזה את יפעת, החברה המוכשרת שלי שמייצרת בובות, והחלטנו להתחלק בסטודיו – כי לבד יהיה לי קשה לשלם את ההוצאות החודשיות. צריך גם להרוויח קצת!

מה גם שאני ויפעת עובדות ביחד כבר עכשיו, ויש לנו קהל משותף, ואפשר לשלב בין התחומים בסדנאות, וכו' וכו' וכו'...

אז הלכתי לי ברגל ברחבי השכונה וחיפשתי מקומות. יש המון כאלה לידי, מסתבר. ברובם יש גם גלריות מעל החנות או מחסנים צמודים. חלקם דורשים שיפוץ, אבל אם המחיר יהיה מספיק טוב אז אולי זאת אופציה. בינתיים, נראה שזה יוצא סביב ה-1,500 שקל לחודש, כולל הכל. יותר זול מדירת חדר פה ברמת גן, זה בטוח!

רק חבל שיפעת תהיה מוכנה להתחיל רק בעוד 4 חודשים! מבחינתי, תוך שבועיים לפתוח! רק להעביר את הדברים שלי מהבית. כבר אמרתי שככה יהיה לי ולגיא יותר מקום בבית?

וווווווווווושש!!! סופר לילוש!